במותו של אדם עזבונו עובר ליורשיו. אם המנוח הותיר אחריו צוואה תהיה הירושה על פי מה שקבע בצוואתו. בהיעדר צוואה מגדיר חוק הירושה, תשכ"ה-1965, את היורשים על פי דין, בהתאם למפורט במאמר זה.
היורשים על פי דין הינם:
1 – מי שהיה במות המוריש בן זוגו.
חשוב להדגיש, כי החוק מכיר גם בידועים בציבור כבני זוג לעניין הירושה, וקובע כי איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, אם נפטר אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה (מעין צוואה) – הכל כל עוד אין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.
2 – ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדיו של המוריש), הוריו וצאצאיהם (אחיו של המוריש), הורי הוריו וצאצאיהם (דודיו של המווריש).
לעניין זה קובע החוק כי ילדי המוריש קודמים להוריו, והוריו קודמים להורי הוריו. כלומר, הירושה נקבעת על פי מעגלי קרבה. אם המוריש הותיר ילדים וצאצאיהם (נכדים) – אלה ירשו אותו, ולא ייבחן מעגל הקרבה הבא. בהיעדר ילדים ירשו הורי המוריש וצאצאיהם, ורק בהיעדרם ירשו הורי הוריו וצאצאיהם.
ילדי המוריש חולקים ביניהם שווה בשווה, וכך גם הורי המוריש או הורי הוריו, לפי העניין.
ירושה מכוח אימוץ
ביחסים שבין המאומץ למאמצו – קיימת הדדיות. מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכך גם צאצאי המאומץ יורשים את המאמץ. כמו כן, המאומץ וצאצאיו זוכים על פי דין בעזבונם של קרובי המאמץ כאילו היו יורשים.
גם המאמץ מצדו יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, וקרובי המאמץ זוכים על פי דין בעזבונו של המאומץ כאילו היו יורשים.
ביחסים שבין המאומץ לקרוביו – אין הדדיות. המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
הירושה מתחלקת בין היורשים, כדלקמן:
בן-זוגו של המוריש נוטל את המטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף.
יתר העזבון מחולק בין בן הזוג ליורשים האחרים בהתאם לנסיבות:
1 – אם המוריש הותיר אחריו ילדים או צאצאיהם או הורים – בן הזוג יקבל מחצית מיתרת העזבון והילדים או צאצאיהם או ההורים יקבלו את מחציתו השניה.
2 – אם המוריש הותיר אחריו אחים או צאצאיהם או הורי הורים – בן הזוג יקבל שני שלישים מיתרת העזבון והילדים או צאצאיהם או ההורים יקבלו את השליש הנותר.
יחד עם זאת, לעניין דירה הכלולה בעזבון – אם ערב מותו של המוריש בן הזוג היה נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה בעזבון, בן-הזוג נוטל את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון.
3 – אם המוריש לא הותיר אחריו קרובים כמפורט לעיל – בן הזוג ירש את העזבון כולו.
המדינה כיורשת
בהיעדר יורשים כאמור לעיל המדינה הינה היורשת על פי דין. יחד עם זאת, במקרה כזה נתון בידי שר האוצר שיקול הדעת להעניק מנכסי העזבון שהגיעו למדינה, לאחר סילוק חובות העזבון, תשלומים לאדם שנתמך ע"י המוריש או שתמך בו ערב מותו, או לבן משפחה של המוריש או של בן זוגו שאינו נמנה על יורשיו על פי דין.
** למאמרים נוספים בנושא צוואות וירושות לחץ כאן.
** לתשומת לבכם: המידע המופיע באתר, במאמרים או בטיפים שבו, אינו מהווה יעוץ משפטי ואינו מחליף יעוץ משפטי פרטני הלוקח בחשבון את הנתונים והצרכים המיוחדים של כל אדם או עסק, ולפיכך אין להסתמך עליו או לראות בו משום המלצה או חוות דעת. לאתר, לכותבי המאמרים ו/או למי מטעמם לא תהא כל אחריות ו/או חבות לגבי המידע. המידע מוצג באופן כללי ועקרוני בלבד, הוא אינו מתיימר להקיף את כלל הוראות הדין והמידע המשפטי הרלבנטי, והוא לא בהכרח משקף את המידע המדויק או העדכני ביותר. לפני החלטה על נקיטה בפעולה כלשהי (או הימנעות ממנה) ראוי ומומלץ לערוך סקירה משפטית מקיפה, ולהתייעץ עם עו"ד מנוסה ובעל מומחיות בתחום, שיבחן את הנתונים והצרכים הייחודיים שלכם. כל הזכויות שמורות לעו"ד קרן טוהר.
לקבלת יעוץ משפטי מקיף, מקצועי ואישי, בנוגע לצוואות וירושות, הנכם מוזמנים ליצור עמנו קשר.